החלטה בתיק בר"ע 58143-11-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אסף הראל; בל' 13838-05-11), בו התקבל ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.4.2011 (להלן: הוועדה), שקבעה בהחלטתה כי אין החמרה במצבו של המבקש. בית הדין האזורי הורה בהחלטתו על החזרת הדיון בעניינו של המערער אל הוועדה בהרכב אחר. 

2.      לטענת המבקש, הערעור התקבל באופן חלקי, והבקשה מוגשת לעניין הטענות שנדחו על ידי בית הדין האזורי.

הרקע העובדתי בקליפת אגוז

3.      המבקש נפגע ביום 18.12.1997 באירוע שהוכר כפגיעה בעבודה. מאז, לטענתו,   הוא סובל מבעיות  גב המחמירות עם השנים.

ועדה רפואית לעררים מיום 12.1.1999 קבעה למבקש 0% נכות צמיתה, משהגיעה למסקנה כי לא נותרה למבקש נכות בעקבות התאונה. במהלך השנים, החל מחודש יולי 2000, ובמסגרת שישה הליכים, נדונו בועדות רפואיות בקשות המבקש להכיר בהחמרת מצבו, בהתאם לתקנה 36 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

4.      בהליך השישי קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון בהחלטה מיום 16.2.2010, כי למבקש הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני (20% לפי סעיף 37(7)(ב) למבחנים), אולם יש לנכות מנכות זו 10% בגין מצב קודם (לפי סעיף 37(7)(א) למבחנים). על כך הוגש ערר אשר נדון בוועדה רפואית לעררים בשתי ישיבות. בסופו של יום הגיעה הוועדה הרפואית לעררים  למסקנה כי אין החמרה. זאת, משסברה כי קיים מצב קודם וכי הימצאותו של פגם מולד בעמוד השדרה, מנתק את הקשר הסיבתי בין ההחמרה (10%) ובין התאונה, כפי שנקבע בוועדות קודמות. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. בבית הדין הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין (בל 25978-08-10; להלן - פסק הדין הקודם).

ההליכים בבית הדין האזורי ופסק הדין

5.      במסגרת פסק הדין הקודם ניתן תוקף להסכמת הצדדים מיום 17.2.2011 להחזיר את עניינו של המבקש לדיון בוועדה. זאת, בהתאם להצעת המוסד לביטוח לאומי, לפיה, יוחזרעניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב זהה, "על מנת שתנמק ותפרט מהי הבעייה המולדת המצוינת בסעיף 23 לפרוטוקול; תנמק ותפרט מדוע אין מצבו היום קשור לפגיעתו ולא על דרך ההפניה לוועדות רפואיות קודמות; תתייחס לחוות הדעת של ד"ר ברוסקין מ-22.1.03, ושל פרופ' מנדס מ-20.7.05 ולטענתו של המערער לפיה מחוות דעת אלו עולה שאין מצב קודם. המערער יזומן להופיע בפני הוועדה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת ".

6.      הוועדה התכנסה ביום 10.4.2011 בהתאם להוראות פסק הדין, זו הוועדה מושא הבקשה דנן. לאחר ששמעה את תלונות המבקש ולאחר שערכה לו בדיקה קלינית, קבעה כי אין החמרה, נוכח קיומו של פגם מולד (ספונדילוליזטיזיס דרגה 2) בהתבסס על ממצאי בדיקת CT משנת 1988. הוועדה הסבירה מדוע לדעתה הפגם המולד הוביל להחמרה במצבו של המבקש בהווה ולא התאונה. כמו כן, ציינה הוועדה כי מסקנתה אודות קיומו של מצב קודם מבוססת על רישומים רפואיים המתעדים כאבי גב עובר למועד התאונה.

7.      על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי בטענה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין הקודם מיום 17.2.2011 כדבעי. ערעור המבקש התקבל בבית הדין האזורי, בדיון בפניו מיום 3.11.2011.

בית הדין האזורי קבע כי הוועדה לא מילאה אחר אחת מהוראות פסק הדין הקודם אשר דרשה מהוועדה להתייחס " לחוות הדעת של ד"ר ברוסקין מיום 22.1.2003 ושל פרופ' מנדס מיום 20.7.2005 ולטענתו של המערער לפיה מחוות דעת אלה עולה שאין מצב קודם ". בית הדין האזורי קיבל את טענת המבקש בעניין זה וקבע כי: " עיון בפרו' מעלה כי הוועדה מציינת שהיא דוחה את מסקנות שתי חוות הדעת, לאור ההבדלים בממצאי הבדיקה הקלינית. בכך לא די על מנת לקבוע כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. אין ענייננו בשאלה האם מאמצת הוועדה את המלצות ד"ר ברוסקין ופרופ' מנדס בעניין שיעור הנכות שיש להקנות למערער. אילו הייתה זו השאלה - די היה בהנמקת הוועדה כפי שניתנה. ענייננו בשאלה שונה, והיא שאלת המצב הקודם. בעניין זה, היה על הוועדה להתייחס ספציפית לכל אחת מחוות הדעת ולציין האם היא מקבלת אותן או דוחה אותן בשאלה נקודתית זו. זאת לא עשתה הוועדה, על אף שבשתי חוות הדעת קיימת התייחסות לשאלה האם יש מצב קודם, או לא. בכך נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ". בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי די בטעם האמור כדי לקבל את הערעור כולו ולפיכך קבע: " העניין יושב לוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה אשר תדון בערר שהגיש המערער ".

עם זאת, ובבחינת למעלה מן הדרוש, ציין בית הדין האזורי בסעיף 3 לפסק דינו, כי הוא איננו מקבל את יתר טענות המבקש, לפיהן הוועדה לא מילאה אחר שתי ההוראות האחרות בפסק הדין הקודם. בנוסף להוראה לעניין התייחסות ל"מצב קודם", הוועדה נדרשה להתייחס לבעיה המולדת ממנה סובל המבקש ולהסביר את מסקנתה להעדר קשר סיבתי בין מצבו הרפואי בהווה לבין התאונה. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה הסבירה את הבעיה המולדת ממנה סובל המבקש כפי שהתבקשה, וכן נימקה כדבעי מדוע אין קשר סיבתי בין המצב היום לתאונה מבחינה רפואית, וזאת מבלי לתלות מסקנתה בהחלטה של ועדה קודמות.

הבקשה

8.       המבקש טוען כי בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי בלבד את ערעורו, וכי הבקשה מתייחסת לחלק שנדחה על ידו, בסעיף 3 לפסק הדין. לטענת המבקש, בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר, לדיון שיתייחס אך לשתי חוות הדעת שהוגשו מטעמו, בעניין שאלת  קיומו של "מצב קודם". המבקש טוען כנגד קביעת בית הדין האזורי, לפיה לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בכל הנוגע לשתי ההנחיות האחרות שניתנו לה בפסק הדין הקודם. במסגרת אותן הנחיות נדרשה הוועדה להתייחס באופן מנומק לבעיה המולדת, וכן נדרשה להתייחס באופן מנומק למסקנתה אודות העדר קשר סיבתי בין מצבו של המבקש בהווה והפגיעה בתאונת העבודה. לטענת המבקש, את ההנחיות הללו לא מילאה הוועדה כנדרש.

ההכרעה

9.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 10.4.2011 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת מהטעמים כמפורט להלן.

10.    בית הדין האזורי קבע כי הערר שהגיש המבקש על החלטת הוועדה מיום 16.2.2010, יידון למעשה מחדש על ידי ועדה בהרכב אחר. כמו כן נקבע, כי בפני הוועדה בהרכב החדש לא יעמדו הפרוטוקולים של הוועדה מיום 30.5.2011, 1.8.2011, 10.4.2011. וכי " מפסק דין זה שיועמד בפני הוועדה - ימחק סעיף 3 ". בסיפא של פסק הדין, בית הדין האזורי חוזר ומדגיש כי: " התוצאה הינה כי הערעור מתקבל כמפורט לעיל בסעיפים 2,4 לעיל ". משכך, ועל אף הסתייגות בית הדין האזורי בסעיף 3 לפסק הדין, לאמיתו של דבר, ערעור המבקש התקבל במלואו.

11.    הנה כי כן, אין מדובר בפסק דין שקיבל את ערעור המבקש באופן חלקי. נהפוך הוא. ערעור המבקש הועבר לדיון בוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה וזו אמורה לדון בערר מבראשית. זאת, מבלי שיהיו בפניה פרוטוקולים קודמים או הסתייגותו של בית הדין האזורי לגבי חלק מטיעוני המבקש שנדחו על ידו, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 3 לפסק דינו.

12.    משכך הם פני הדברים, ולמעשה, ערעור המבקש בבית הדין האזורי התקבל במלואו, לא מצאתי ממש בטענות המבקש כמפורט בבקשה. מטבע הדברים, יוכל המבקש להעלות את כל טענותיו, לרבות לעניין הפגם המולד ולעניין שאלת הקשר הסיבתי בגין ההחמרה במצבו לבין התאונה בפני הוועדה החדשה, שתבחן את הערר לגופו של עניין. למען הסר ספק, יש להורות כי הוועדה בהרכבה החדש תזמן את המבקש לדיון שתקיים בעניינו.